כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בריק ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נ' עדוי) מיום 5.3.13, אשר קבע כי בתובענה שבפניו אין מקום להמשיך בפיצול הדיון בין שאלת החבות ובין שאלת הנזק. עוד נקבע במסגרת ההחלטה הנ"ל כי יש למנות מומחה רפואי בעניינו של המשיב, בתחום האורטופדי, וכי המבקשת תישא בשלב זה בשכ"ט המומחה (להלן: "ההחלטה").

רקע בקצרה:

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, שהגיש משיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), בין היתר, כנגד המבקשת.

בתחילת בירור התובענה נעתר בית משפט קמא לבקשת המבקשת, הורה על פיצול הדיון בשאלת החבות ובשאלת הנזק, וקבע את התיק לשמיעת ראיות לעניין החבות בלבד ליום 5.3.13.

דא עקא, שהמשיב הגיש בקשה לדחיית הדיון משלא זומנו מטעמו בשגגה עדים למועד הדיון שנקבע, וזאת בהסכמת המבקשת; בנסיבות אלה מצא בית משפט קמא לקיים במועד שנקבע דיון קדם משפט במקום דיון הוכחות.

במסגרת הדיון האמור ניתנה ההחלטה, מושא בקשת רשות הערעור, לפיה לא יפוצל הדיון לשאלת החבות והנזק ואלה יידונו במאוחד, על מנת לייעל את ההליכים בתיק. כמו כן, הורה בית משפט קמא על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, אשר בשכרו תישא המבקשת בשלב זה של ההליך.

טענות המבקשת:

לטענת המבקשת שגה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 5.3.13 שכן אין בנמצא נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בסוגיית פיצול הדיון, ובנסיבות אלה הפך בית משפט קמא כערכאת ערעור על החלטתו שלו, דבר שלא ייעשה.

עוד טוענת המבקשת כי בהתאם לפסיקה, יעילות הדיון מצדיקה את פיצול הדיון, שכן דיון מהיר בשאלת החבות עשוי להביא לסיום ההליך כולו.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההחלטה בדבר איחוד הדיון ומינוי המומחה הרפואי, מעניקה למשיב פרס, כלשונה, וזאת למרות התנהלות בעייתית של ב"כ המשיב אשר במשך 8 חודשים, מאז נקבע התיק לשמיעת ראיות, לא הכין את הראיות מטעם התביעה ולא זימן את עדי התביעה לישיבה שנקבעה ליום 5.3.13, בהתאם להחלטת בית משפט קמא.

עוד טוענת המבקשת כי תם שלב קדם המשפט שכן אלמלא מחדלו של ב"כ המשיב היו נשמעים עדי הצדדים בדיון ביום 5.3.13 לצורך הכרעה בשאלת החבות, ומשלא התקיימו התנאים המצטברים המאפשרים שינוי בהכרעות שניתנו בקדם המשפט, שגה בית משפט קמא כאשר הורה על איחוד הדיון.

לעניין מינוי המומחה הרפואי טוענת המבקשת כי לא היה מקום למנות מומחה רפואי עוד בטרם בירור העובדות הרלוונטיות להכרעת סוגיית החבות בתיק, ולא היה מקום לחייב את המבקשת בשכ"ט המומחה, במיוחד שעסקינן בתאונת עבודה אשר אירעה למשיב במהלך עבודתו, לטענתו, ועל כן מן הראוי היה להטיל את שכ"ט המומחה על המשיב, מקום שיכול לפנות למל"ל לקביעת נכותו.

לאור האמור עותרת המבקשת להיעתר לבקשתה, לדון בה כבערעור עצמו, ולשנות את ההחלטה המורה על ביטול פיצול הדיון, וכן להורות על ביטול מינוי המומחה הרפואי.

לחילופין, עותרת המבקשת לביטול חיובה בשכ"ט המומחה הרפואי שמונה.

בסיום טענותיה עותרת המבקשת לפסילת בית משפט קמא מלדון בתובענה ומינויו של מותב אחר תחתיו, בשל יחס עוין המופנה נגדה מטעם המותב שיושב בדין.

בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי היא אינה מצריכה תשובה.

הפן הנורמטיבי:

סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), אשר דן בסוגית מתן רשות ערעור על החלטת ביניים קובע, כהאי לישנא:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".